קוקה קולה קולקשן

פניו של החלום השבור
22 באפריל 2011
המלכה קייט
24 באפריל 2011

החנות/תערוכה הממוחזרת של קוקה קולה במתחם התחנה הייתה מגניבה וצפופה אבל השאירה מעט טעם לוואי מר

תערוכת קוקה קולה. צילום: סיימון סטרלינג

המולת החוגגים בתערוכה/חנות של קוקה קולה במתחם התחנה, הזכירה לי את הסערה הציבורית בימיה הראשונים של איקאה-נתניה ז"ל. תורות של אנשים מחכים בכניסה, כשנכנסים (יש תור ומכניסים בקבוצות) אנחנו נוהרים אל המדפים עליהם מעצבים צעירים ולא צעירים מציגים את היצירה האדומה הפרטית שלהם – תיק מעוצב, אהיל, פח זבל, אפילו שמלות ערב.

הכוונה טובה – להמחיש לאנשים מהו מחזור נכון, הטעם – חמצמץ. משהו בעובדה שמעצבים (היו שם פראו בלאו, גלית לוי, לוסי דוד) חולקים כבוד למותג קוקה קולה, תחת מטריית המחזור אבל יותר מכך, תחת שמשייה של מסחור, עשתה לי לא נעים בגרון.

אני מודה שברגע בודד גם אני רציתי לאחוז בתיק מעוצב שעשוי משאריות פחית או בקבוק או קשית או שלוק אחרון, ברגע השני כבר תפסתי את עצמי והנחתי את התיק על המדף. ערימות האנשים שניסו לתפוס לעצמם מחזיק מפתחות, טי שירט, פח או מנורה היו מרשימות אבל האם משהו קטן מתוך זה חלחל גם לחיי היומיום? אני לא בטוחה.

תערוכת קוקה קולה. צילום: סיימון סטרלינג

תערוכת קוקה קולה. צילום: סיימון סטרלינג

תערוכת קוקה קולה. צילום: סיימון סטרלינג

תערוכת קוקה קולה. צילום: סיימון סטרלינג

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

%d בלוגרים אהבו את זה: