Face To Face

לכודות ברשת
10 ביוני 2011
שלוש נקודות
5 באוקטובר 2011

מקרה של דו-פרצופיות הוביל אותי לחשוב על הבעות פנים והיכולת לשחק בהן עד כדי מניפולציה רגשית – אמנותית, קולנועית, אופנתית וגם בחיים האמיתיים

פנלופה טרי

פנלופה טרי, צילום משנות ה-60

השבוע חשבתי על פנים. ראיתי פנים משתנות ברגע. כאלה שנראו לי מתוקות, פוטוגניות, קסומות, אמינות וברגע אחד הפכו מאכזבות. פנים חכמות שבמילה, בביטוי התנהגות יחיד ומתעתע, הפכו אחרות. הן השתנו בקליק אחד, במילה או שתיים, לא יותר, במצמוץ. לא משנה מה הייתה הסיטואציה, מה נאמר בה ומה היה הנושא המרכזי, היא גרמה לי להבין שפנים הן האביזר הכי כוחני בגוף שלנו, יותר מרגליים בועטות או ידיים מנפנפות. אלו היפות ממש הפכו כעורות להפליא בשניות.

השינוי הזה מתועד ללא הרף בסצנות קולנועיות, על גבי דפי ספרים רבים, בשירה, בצילום ובאמנות ואין בכך פלא. זהו שינוי מפחיד ומרגש. גורלו של מפגש ראשוני עם אדם כלשהו יכול להיקבע בהנף גבה לא נכונה, בחיוך בזמן הלא הגיוני, בקריצה, בשליחת נשיקה באוויר בסוף פגישה עם מישהו שרק עכשיו פגשת.

דרך האמנות אנחנו עוצרים לחשוב על הפנים שלנו כמראת טבע האדם, כמראת השינויים שחלים בו לטוב ולרע. לעיתים הכוח שיש בפנים מציק, מטריד, מעורר, מלא באתגר ואידיבידואלי לגמרי, עד שהוא מחבר בין אנשים או מפריד ביניהם.

תמרה מולר. מתוך הסדרה domesticated animals

תמרה מולר, שתי עבודות מתוך הסדרה Domesticated Animals

תמרה מולר היא אמנית הולנדית צעירה ששותלת את פניה שלה בתוך ציוריה בגודל לא טבעי ובכך יוצקת לתוך הציור הלעיתים מופשט לחלוטין תוכן מטריד. היא מדברת על יחסים לא פשוטים, על הטרדה, אלימות, מיניות חולנית או לא מקובלת, על ילדותיות יתר, על התבגרות, על אהבה, דרך הפנים שלה, שמופיעות בסדרות הציורים שלה באופן כמעט אובססיבי.

כשביקשתי ממנה שתשלח לי תמונות נבחרות מתוך תיק העבודות שלה, לא נתתי לה הנחיות לגבי סדרה זו או אחרת, היא בחרה לשלוח את הציורים מתוך הסדרה האחרונה שלה, שמוצגת בגלריה בארט באמסטרדם ונקראת Domesticated Animals. למרות שמה של הסדרה, לא תמצאו בה חיות רבות, לעיתים ארנב קטן מופיע בצד הציור, לעיתים כלבלב, אבל דמותה של תמרה היא זו שנכנסת ללב ולראש.

העיניים הגדולות, היד התקועה בתוך הפה, שולחות מיד רמז לעיסוק באהבת הגוף, בביטוי העצום שיש לפנים, לתווי פנים, בהבנת הכוח שיש בהן. אי הנעימות הזו היא דו משמעית. היא דוחה באופן טבעי, אבל היא גורמת לך לחלום על הפנים האלו בלילה. הן חוזרות ובאות ולא נשכחות.

twin peaks pop mag 2008 josh olins

מתוך ההפקה Twin Peaks, צילום: ג'וש אולינס, Pop Magazine, חורף 2008

בעולם האופנה, הפנים היו מתפיידות לאחור כדי לתת כבוד לעיצוב. הבגד תפס את מרכז התמונה, הוא זה שאמור להפנט. עם בוא דור הסופר-מודלס, התמונה השתנתה. הפנים הן אלו שסחפו את הצופה פנימה, הבגד היה האקססוריז שמלווה את הפנים המוכרות. כשכוכבות קולנוע הפכו לדוגמניות על שערי מגזינים או בקמפיינים מצולמים על ידי אשפי פורטרטים ופניהן לוטשו ועובדו לעיתים עד בלי הכר, הבגד איבד כמעט ממשמעותו, המוצר שמכרו הוצג כבמקרה. הפנים שלהן נאלצו לבטא רגש שהתבקש מבחינה מסחרית.

יש פנים שזכורות כאנטיתזה לעולם הדוגמנות והכוכבנות של היום – פנלופה טרי, האייקון של הסיקסטיז ומי שהייתה בת זוגו של הצלם דיוויד ביילי, זכורה בזכות פורטרטים מכשפים שהציגו את העיניים הענקיות שלה לראווה. היא עבדה כדוגמנית אבל נחשבה מוזרה ומכוערת. בראייה לאחור היא נחשבת לסמל ה"סווינגינג סיקסטיז" (באופן אישי היא כמובן סולדת לחלוטין מההצהרה הזו), למרות שהייתה רחוקה שנות אור מהמראה השלוח רסן, הפרוץ, המעורער של נערות הפרחים. הבעות הפנים שלה, בכל תמונה שתמצאו, מאפשרת לה להיות מאתגרת, מעמיקה, חשופה או מסתגרת בתוך עצמה אבל לעולם לא פלקטית.

annie_leibovitz maryl

מריל סטריפ, צילום של אנני ליבוביץ' ל"רולינג סטון"

הפנים של הדי למאר נראו לי תמיד מדהימות בראייה ראשונה, מטרידות במבט נוסף. מאחורי המתיקות הזו, העיניים הבהירות הנוגות, ההבעה המאופקת, השפתיים המשורטטות, נגלה עצב שגם בתפקידיה השמחים לא הוסתר. הדואליות שבין המתיקות השמחה לשבריריות העצובה.

גרטה גארבו ביטאה חושניות, אומץ לב, תעוזה של "אני לא שמה על אף אחד". אלו בדיוק התכונות שביטאה בהבעות הפנים שלה וגרמו לה להיות אחת הנשים הנחשקות. מאחורי הרצינות והחוזק ניגלו לעיתים כאב ושברון לב ענקיים. דרך עיניה בלבד. שתי מלכות הקולנוע האלו הן דוגמאות טובות לכוח הפנים על הרגש של הצופה.

מריל סטריפ היא מלכת הבעות הפנים. תווי פניה ברורים, מוכרים, אבל היא מתפעלת שינויים בהבעות, בניואנסים קטנים, במבטים, כחלק מהמשחק שלה. היא מעוררת חמלה בתפקיד אחד, וסלידה באחר. היא יכולה להיות סקסית בדקה קולנועית אחת ומגוחכת בדקה אחרת. השבוע נתקלתי בשחקנית פנים כזו שאינה מוצלחת או טהורה כמו מריל סטריפ, שזו העבודה שלה בסך הכל. כשזה קורה בחיים, מחוץ לאמנות, מחוץ לפנטזיה או לעמודי המגזינים, זה יכול לטלטל אותך לא מעט.

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

%d בלוגרים אהבו את זה: