איך להתגבר על משבר כתיבה

5 דברים שאני רוצה ללמוד השנה
10 בינואר 2016
כשהמציאות מחייבת – עוגיות ג'ינג'ר תפוז ושקדים
21 בינואר 2016

"תתרחקי מהמחברת!", אמרה לי חברה שאיתה נסעתי לטיול הגדול באירופה בזמן שאנחנו שותות קפה הונגרי דלוח ומתכננות את היעד הבא בטיול מבודפשט ועד לונדון. בכל הזמן הזה בו הכי רציתי לכתוב את הספר שלי, לקבל השראה מהחוויות שלי, התפתח משבר כתיבה נורא מתסכל.

ניצבתי מול מחברת כמעט ריקה, שבה שרבוטים חסרי תכלית קישטו פינות שבהן היה אמור להיות סיפור.

היינו אמורות להישאר בהונגריה מספר שבועות, זה לא קרה. היא הייתה אפורה ועצובה מדי אז. עדיין לא תיירותית כמו היום, היא לא קיבלה אותנו בחיוך. בערבים התיישבתי בהוסטל מול המחברת שהבאתי כדי לכתוב ספר משלי – סוג של חלום גדול שעדיין לא התגשם. אף מילה לא יצאה מהראש ועברה אל הדף.

זו הייתה תקיעות נוראית. תסכול עצוב. הוא נמשך לאורך כל הטיול, גם כשעברנו למקומות מלאים בהשראה. כשחזרתי ארצה, הנחתי את המחברת המשורבטת בצד, לא חזרתי לכתיבה זמן רב. מעשה לא פשוט עבור מישהי שתמיד כתבה, שזו דרך הביטוי העיקרית שלה.

היום, כשאני כותבת למחייתי בשביל אחרים וצריכה לעניין, ליצור בכל פעם מחדש תוכן רענן ולהיות מדויקת, אני חייבת להשתחרר ממשברי כתיבה מהר. יש דרכים לעשות זאת.

 

חמש שיטות יעילות להתגבר על משבר כתיבה

גם כשמדובר בכתיבה לעסק

 

לכתוב דפי בוקר

בבוקר אנחנו קמים ליום חדש. התחלה חדשה, גם אם היא צנועה. את הקפה אני שותה עם דף, שבו אני כותבת את המחשבות שלי. לא לחשוב, רק לכתוב. אני כותבת על התארגנות הבוקר של הבת שלי, על מה שצפוי לי, על מה שאני רוצה, על כל דבר – גם על טעם הקפה.

כתיבת "דפי בוקר" הוא תרגיל שפיתחה ג'וליה קמרון, הסופרת מאחורי "דרך האמן" – ספר אגדי שהפך למאמן הרשמי של כותבים ויוצרים בכל העולם, כשהוא מעניק כלים לפיתוח יצירתיות והשראה. אני מתרגלת אותה מאז שנת 2001. כן, מאז שחזרתי מהטיול ההוא.

בהיותי אדם של בוקר, קל לי לפנות זמן בשעות הרדומות שבהן הבית עוד ישן. אני מבינה שלא כולם כמוני. רובנו מתעוררים על צלצול השעון המעורר ומתחילים לבצע מטלות בדרך ל….לא חייבים לכתוב דפי בוקר לאורך שנים, גם לא חודשים, אפילו לא שבועות. שבוע של קימה עשר דקות מוקדם יותר וכתיבה מהבטן, לא מהראש, יכולה לשחרר ממשבר כתיבה מהותי.

לערוך רשימות

  • שמאפשרות לנו לסדר את המחשבות
  • שמנקות את הראש
  • שיוצרות מסרים נקיים וברורים
  • שעוזרות לנו לעשות סדר בבלגן
  • שיכולות להיות בכלל לא קשורות לנושא
  • שמתניעות תהליך של השראה ומחשבה קדימה

אלו יכולות להיות רשימות

  • של רעיונות לפוסטים לפייסבוק
  • של מסקנות ועצות שאתם רוצים לפתח לכדי מאמר
  • של דמויות שבא להכניס לסיפור הקצר
  • של צבעי הגרביים שמצאתם בכל הבית

אני עורכת רשימות לפני כל פוסט בבלוג, מאמר שאני כותבת עבור לקוח או תוכן לאתר אינטרנט. כשאני תקועה עם מאמר קשה ולא מוצאת את המילים, הרשימות מסייעות לי להתמקד בנושא אחד מתוך מכלול.

אני מרחיבה כל רעיון או חלק בנפרד, בהתאם לרשימה – עד שהכל מתחבר יחד.

לקחת את המצלמה ולצאת החוצה

המצלמה היא דרך ביטוי חלופית עבורי. זו לא חייבת להיות מצלמה מקצועית, גם טיול בשכונה עם מצלמה של טלפון נייד יכול לשחרר מתקיעות במהלך כתיבה. המטרה היא לשנות פלטפורמה, להחליף כלי ביטוי ולמלא את המיכל בהשראה.

המצלמה ממקדת אותנו בצבעים, פנים, מקומות מסוימים ושינויים של מזג אוויר או שעה ביום. כל אלו מהווים השראה.

לא מדובר רק על השראה. זו תחנת התרעננות חשובה. אחרי ימים או שעות של ניסיונות כתיבה מעצבנים, עם קבצים ריקים פתוחים מול המסך או בלוק כתיבה עייף שזועק "הצילו, שחררי אותי", שינוי של פלטפורמת ביטוי, מכתיבה לצילום, מרענן ונותן לנו לנשום.

אני מצלמת המון בסופי שבוע, אלו ימים בהם אני מתרחקת ממחשב. זה פשוט ניקוי ראש.

לשאול שאלות ולענות עליהן

על מה אני כותבת?

אני כותבת על דרכים להקלה על משבר בכתיבה.

למה זה חשוב בכלל?

לדעתי זה חשוב כי לכולנו יש ימים בהם אנחנו נתקעים מול המסך, לא יודעים איך להמשיך. אלו מאיתנו שזקוקים למסרים הכתובים כדי להגיע לעוד לקוחות או לספר לעולם על מה שחדש אצלם וגם אלו שפשוט כותבים בשביל הכיף.

מה אני רוצה שיהיה במאמר שלי?

אני רוצה לשתף את הקוראים בשיטות שלי להפגת משבר הכתיבה. יש לי כל כך הרבה רעיונות, למשל לספר עד כמה עוזר לי לערוך לעצמי שאלון ולענות עליו בעצמי.

לכתוב את גוף המסמך לפני פסקאות ההתחלה והסיכום

כשאני כותבת מאמר, אני בונה אותו פסקה אחר פסקה. לפעמים קל יותר לכתוב ראשי פרקים ולהתחיל למלא דווקא את הפסקאות הפנימיות.

בעוד שפסקאות הפתיחה והסיכום עוסקות ברעיון הכללי, אותו קשה לנו להסביר במילים מדויקות מהרגע הראשון, פסקאות הביניים מפתחות רעיונות קטנים ונקודתיים – למשל טיפים, שאלות נפוצות או דוגמאות מהחיים.

לסיכום: תתרחקי מהמסך, פשוט כך!

לפעמים משבר כתיבה הוא נורת אזהרה. מתחתי את יום העבודה מעבר ליכולת, אני פשוט לא יכולה להתרכז, המילים כבר לא מגיעות ולא משנה מה אני אעשה ואנסה.

במקרה כזה אני חוזרת לעצה של שותפתי למסע, ההיא מהקפה הדלוח בהונגריה. להתרחק מהמסך, לעשות כל דבר אחר שגורם לי להרגיש סיפוק – מהליכה של שעה ועד לסקירת הבלוגים האהובים עליי. לחזור נקייה. להתחיל מחדש.

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

%d בלוגרים אהבו את זה: