שקיעה אדומה מעל התמר: טיול בעמק הירדן

עוגיות וניל ולימון מאוהבות שהפכו לפעילות יצירה
13 באוגוסט 2014
בראוניז דומדמניות שחורות ושוקולד לבן
20 באוגוסט 2014

קצת לפני שהתחיל רשמית החופש הגדול יצאנו לטיול שיהפוך בראייה קדימה להיות כנראה אחד הטיולים המשמעותיים בחיינו. כמשפחה שלא מפסיקה לטייל לרגע, הרגשנו בטיול הזה משהו אחר. הרגשנו שהגענו הביתה.

בחום של כמעט 45 מעלות (ואני לא מגזימה) ולפני שפרצה המלחמה ששיבשה את כל תוכניות הטיולים שלנו לקיץ, נחתנו במרכז קיבוץ אשדות יעקב איחוד, בשבילים של נהרא, האירוח הכפרי של המקום ומתחם מומלץ לכל מי שמגיע לחופשה או טיול בעמק הירדן, והרגשנו מהרגע הראשון בבית.

nahara1

זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מגיעים לאיזור דרום הכנרת ועמק הירדן, למעשה זה אחד האיזורים האהובים עלינו. עוד לפני שאמה נולדה טיילנו כאן לא מעט, את סוף השבוע הראשון שלנו בצימר כזוג, זה שמהווה תמיד מבחן ליחסים, העברנו על גדות הכנרת וסקרנו לא מעט מהקיבוצים והמושבים של עמק הירדן.

nahara2

האירוח ב"נהרא" הוא אירוח קיבוצי שבו נדמה שהכל נעשה באהבה. הרגשנו זאת בכל פינה – מחדר האוכל בו נאספו ונתלו על הקיר כלי מטבח ישנים שכל חובבת וינטאג' תשמח לאמץ, דרך ארוחת הבוקר המושקעת שמוגשת תחת תקרת עץ ומעל מפות משובצות ועד לחדרים עצמם – נעימים וביתיים.

nahara3

naharad1

naharad4

לילדים, בעיקר לקטנטנות עם המון אש ברגליים, יש המון מקום להשתולל ולהנות, עם ערסלים שתלויים בין העצים ונוף קסום של קיבוץ ותיק שחוגג השנה 90.

nahara01

וחוץ מלהתארח, לנוח, לצפות על הכנרת ולפגוש אנשים מדהימים, יש בעמק הירדן עוד כמה דברים שלא כדאי לפספס.

naharad3

בית אייל באשדות יעקב מאוחד – כשזיכרון צורב נפגש עם חיים בריאים

זהו מרכז הספורט שהקימה בשתי ידיים אמיצות אורנה שמעוני, אחת הנשים המרגשות ביותר שפגשתי בחיי, שהכרתי עד אז מהפעילות הציבורית שלה ב"ארבע אימהות" ומהליווי העדין את משפחות החטופים והנופלים במשך שנים.

שעה של סיור במקום הזה שבו היא משלבת בין פינות זיכרון המוקדשות לנופלים במלחמות לבנון ובתקריות שונות באיזור הצפון, ביניהם גם בנה שלה, ובין החיים – מרכז ספורט שיקומי וחווייתי שכולו נבנה מתרומות שאספה במשך שנים, לאט לאט, עושה מהפכה בתוך הבטן הרכה, צובט ומרגש. זהו מפעל החיים שלה.

beiteyal2

כשפוסעים במסדרון הארוך שצופה אל חיים שמחים של ילדים שמשתעשעים בבריכה וספורטאים מתאמנים, חולפים בין סיפורים ושמות, זכרונות פרטיים וציבוריים. משם יוצאים אל בריכות השחייה הגדולות והנוחות, נגישות במאת האחוזים לבעלי מוגבלויות (כולל בריכת ילדים נהדרת) ומציצים אל תוך מרכז הספורט שכולל גם חדר כושר וחדרי אימונים, ספא טיפולי ועוד פעילויות ספורטיביות, מבינים את השידוך ההגיוני, הטהור כל כך בין ההנצחה ובין החיים. בין העצב לשמחה. בין הכאב לקהילתיות.

beiteyal1

beiteyal3

טיול בכרכרה לעבר השקיעה

משפחת ברקאי ובראשה האב ישראל, חזרה לקיבוץ אשדות יעקב איחוד לאחר שהות מחוץ לקיבוץ במשך שנים. ביום אחד, בנסיעה ברכבת מתל אביב לצפון, החליט ישראל שיש מקום שבו הוא רוצה לבלות את שארית חייו, המקום שבו אמא שלו הייתה סוגרת את התריסים בחום הקיץ ושופכת מים על הרצפה במקום מזגן. הוא חזר הביתה ובישר זאת לאישתו וביחד שבו לפרק ב' באשדות יעקב ובחוות סוסים וחמורים שממוקמת במרכז הקיבוץ ומציעה סיורים בעמק הירדן.

lupio6

אנחנו פגשנו את לופיו, סוס גדול ומרשים שצעד כל הדרך מבלגיה לישראל. לופיו נשא את הכרכרה המפוארת והמרשימה ויחד עם ישראל, איש מדהים ומלא בקסם וסיפוריו הרבים יצאנו למסע אל ערב השקיעה.

lupio5

זה היה שישי בערב, רק אנחנו וישראל ולופיו בין המטעים של הקיבוץ, מגיעים לגבול ומפריחים בלון עם פתק שכולו תפילה לשלום, מקפלים סירות נייר ומשיטים אותן על הירדן. אמה התאהבה בסבא ישראל ובסוס לופיו והיא עדיין מדברת עליהם. אנחנו מחכים לסתיו כדי לחזור לעוד טיול מלא בקסם.

lupio1

הרגע הזה, מול השקיעה, עם סוס רתום לעגלה וקיבוצניק מקסים עם כובע גדול שמספר לנו על המקום, היה הרגע שבו הבנו שאנחנו מאוהבים בכנרת ובעמק הירדן.

lupio4

למרות החום, הלחות, העייפות אחרי יום ארוך, גילינו כאן אנשים מקסימים מלאים בסיפורים שכולם אהבת הארץ, רגישות שמזכירה שיש אנשים שעדיין אוהבים כאן אנשים אחרים, שעדיין מעריכים שקיעה על הנחל או עץ תמר שופע פרי.

lupio2

אני רוצה להמליץ כאן על עוד כמה תחנות קטנות ומוכרות יותר:

החנות תמר בכפר היא נקודת עצירה כל כך מוכרת בדרך לכנרת, אבל לחובבי אוכל כמונו היא גן עדן מיוחד שלא עוברים עליו לסדר היום.

מתוקאיה, סדנת בצק הסוכר ממנה נהננו ביום שבת ועליה כבר כתבתי, היא סיפור של חזרה הביתה של אישה מקסימה שהיום יוצרת קסמים בבצק סוכר.

ואיפה לאכול: היזמים שהקימו באיזור לפני מספר שנים את "צל תמר" המיתולוגית, הקימו לא מזמן במתחם צמח את צל תמר המזרחית. טעימה מכל מה שאנחנו אוהבים בארוחה ישראלית-מזרחית, עם המון השקעה ויד רחבה. שווה ביותר. ערמונים, בה בחרנו לארוחת הערב של שישי, הייתה מרשימה במיוחד.

עכשיו נשאר רק לתכנן את הטיול הבא לאיזור, כי אנחנו כבר מתגעגעים.


lupio3

Facebook Comments

4 Comments

  1. אורנה שמעוני הגיב:

    נועה יקרה איזה כתבה יפיפייה. כל כך נוגעת מראשיתה ועד סופה.
    את נוגעת בעדינות מחמיאה בכל פינה שהיית בעמק. לא רגילים היום לשמוע
    מחמאות ובעיקר כאלה שאינן רוויות בחנופה. מילותייך מרגשות ומושכות לבוא לבקר.
    תודה לך
    אורנה שמעוני
    נ.ב. כפי הנראה שקראתי באיחור. אני עדין בבעיות עם הפייסבוק.
    אנא כתבי לי למייל.
    תודה
    אורנה

    • אורנה יקרה,

      המפגש איתך ועם המפעל הנפלא הזה שנקרא בית אייל ילך איתי הלאה.

      תודה לך על בוקר נהדר של תקווה, כוח ועוצמה.

      שמחתי לפגוש אותך ויותר משמחתי לכתוב על המקום.

      ניפגש ותודה!
      נועה

  2. דבורה הגיב:

    את מקסימה, אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך…
    ואת הדרך בה את חווה את העולם.
    ממש תודה על השיתוף וההמלצות, שמרתי אותם לטיול הבא שלנו
    (הרגע חזרנו מטיול לצפון…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

%d בלוגרים אהבו את זה: