כל אחת יכולה לכתוב?

שיעורים שלמדתי ב-2018 על כתיבה ומסביבה
31 בדצמבר 2018
כתיבה והשראה

בסדנה בחיפה לפני שנתיים ישבה אישה שעמדה בצומת דרכים. היא הייתה מורה במשך 35 שנה ועמדה בפני יציאה לעצמאות, עם פנסיה מוקדמת באופק הקרוב. את שנות השבתון שלה היא ניצלה כדי ללמוד אימון אישי והתמקדה אחר כך בליווי אימהות עצמאיות. “אני לא יודעת לכתוב”, היא אמרה בתחילת הסדנה ואני חייכתי מפה לאוזן, כי התרגלתי לשמוע את ההצהרה הזו.

חלפה שעה שבה נתתי תרגיל כתיבה. התרגיל היה לבחור שאלה שהלקוחה שלך שואלת ולענות עליה בהרחבה. היד הורמה והיא קראה לי בלחש. “אני לא מצליחה”, היא אמרה. במחברת שאני מחלקת בכל סדנה ראיתי טקסט ארוך. התחלתי לקרוא ועצרתי אחרי כמה דקות.

ביקשתי ממנה לקרוא את מה שכתבה ל-40 הנשים שהיו בסדנה הזו, כולן בצומת דרכים וחלקן – אימהות. “אבל אני לא יודעת לכתוב”, היא חזרה ואמרה לפני שלקחה נשימה עמוקה והקריאה. במשפט הראשון עוד הקשב היה חלקי, אבל פתאום החדר הפך שקט וכולן הקשיבו לכל מילה. בסוף אפילו מחאו לה כפיים.

לא רק יודעת לכתוב, היא כותבת נפלא.

“בכל פעם שאני מתיישבת לכתוב אני מרגישה לא מספיק טובה, בלי ידע, בלי נושאים לכתוב עליהם, ואני מפחדת לצאת לא מדויקת, לצאת לא בסדר”, היא הסבירה. “אני מפחדת שיצחקו עליי”.

כתיבה והשראה

החסם הגדול ביותר שלנו הוא אנחנו

החסם הכי גדול בדרך לכתיבת תוכן לעסק נמצא בנו. נכון, יש מי שהמילה הכתובה זורמת בעורקיה, שקל לה להתיישב ולכתוב את המסר שלה, לשלוח אותו לעולם בדיוק במקצב, בבחירת המילים הנכונות, עם הרגש המדויק שהיא רוצה לתאר.

יש מי שלוקח לה זמן, ובזמן הזה נוצר חלל שבו אנחנו מאשימות את עצמנו בדברים לא לנו. אנחנו מדברות על חוסר יכולת, וחוסר כישרון, וחוסר זמן, וחוסר בהבנה, ואנחנו לא מספיק. אנחנו לא מספיק המון דברים. לא מספיק טובות, מוכשרות, חכמות, לא מספיק מקצועיות, לא מספיק מאומנות בלכתוב.

זה לא פשוט למחוק היסטוריה של פקפוק עצמי, של שכנוע בלתי פוסק בכך שאנחנו לא יכולות.

אז איך?

אני מאמינה בצעדים קטנים שנותנים בטחון. לכתוב שתי שורות ראשונות, לבחור ציטוט מעורר השראה ולהסביר למה דווקא בחרנו בו, להתמקד בשאלה מנחה אחת שאנחנו שולטות בתשובה עבורה, לחשוב על מה שהלקוחות והמתעניינים שלנו שואלים אותנו. משם זה מתחיל ובכל פעם, אנחנו מקבלות עוד קצת בטחון.

זה נכון שההתחלה לא תהיה מושלמת

יש כאלו שמתחילות וזה זורם. המילים נשפכות וזה אפילו מפתיע. הן אלו ששולחות לי הודעות ב-12 בלילה ומספרות לי על שגרת כתיבה קבועה שהולכת ומתבססת. הן כותבות וזה תמיד עושה לי צמרמורת במקום הזה בגב שנהיה קר כשהשמיכה זזה בלילה.

יש מי שההתחלה לא פשוטה עבורן. לוקח זמן לפצח. רובנו שם. אנחנו מתחילות לכתוב ומצפות שהפוסטים, המאמרים או הניוזלטר הבא שלנו יהיה סוחף, מדויק, קולח ומעניין כמו אלו שאנחנו קוראות אצל אחרות. אלו מהפסקה הקודמת.

ההתחלה לא תהיה מושלמת. יהיו בה משפטים כפולים וחוסר דיוק, יהיה בה ניסוח שלא יהיה מושלם עד הסוף וישב לנו לא בדיוק. הסוד הוא לקחת את הצעד קדימה ולשלוח את המסר שלנו לעולם גם אם הוא לא בדיוק.

כל עוד יש שם סיפור שבא מהמקומות הנכונים לנו, שיש לו מסר שמתאים לנו ולמי שאנחנו – ושמתחבר לעסק ולעשייה שלנו באופן טבעי, אנחנו בנקודה הנכונה. לקחת נשימה עמוקה, לשגר לעולם את המסר ולדעת שבכל פעם שאנחנו כותבות, אנחנו לומדות לדייק את המילים שלנו עוד קצת.

ומה יעשה את הדרך קצרה יותר?

לקרוא בקול רם את המסר לפני שאנחנו לוחצות על כפתור הפרסום ובכל פעם שאנחנו נתקעות בקריאה, לבדוק מה בדיוק מציק לנו ולתקן. זה תהליך למידה מדהים.

 

כתיבה והשראה

לחיות בעולם של השראה – ואז לכתוב

מה עושים עם התחושה הזו שאין על מה לכתוב? שכולן מוצאות את הנושאים שמציפים את הפיד שלהן בתגובות ואת האתר שלהן בקוראים ורק אנחנו לא?

אני מאמינה גדולה שהשראה היא עניין דו כיווני. אנחנו מספקות השראה כשאנחנו מכניסות לחיינו השראה.

קריאה – ככל שנקרא יותר ספרים, מאמרים וכל חומר קריאה שמעניין אותנו (לא רק בתחום העיסוק שלנו) נדע לשחק עם המילים, למצוא רעיונות בקלות, לתבל את הכתיבה בתובנות מעניינות – שמגיעות מעולם התוכן שאנחנו בונות סביב חיינו.

שיחה – ההזדמנות לשוחח, להכיר אדם לעומק, לשאול אותו שאלות וגם לספר על עצמנו, היא מוקד השראה גדול.

הקשבה – אבל לצד השיחה, יש הקשבה. כשאנחנו פותחות את האוזניים ומחדדות את השמיעה ומקשיבות באמת לסיפורים, לתובנות ולשיתופים של אחרים, אנחנו מקבלות השראה.

למידה – לא רק בתחום העיסוק שלנו, אלא בתחומים משיקים ולפעמים כאלו שלא קשורים בכלל.

חוויה – ליצור לעצמנו חוויות מרגשות, התנסויות חדשות, מפגשים עם אנשים מעניינים. זה טוב לא רק לכתיבה, זה פשוט לחיות.

ויש יוצאות מן הכלל?

להבטיח שכל אחת יכולה לכתוב זו הצהרה ריקה עבורי. אני כן מאמינה שאפשר לנסות לאמן את השריר, לאמץ כלים שיכולים לעזור, לקבל הנחייה וליווי עד שיש בטחון לנסות.

לכתוב זו התנסות וזה משחק שיכול להפוך לאט לאט לכלי מדהים בחיים – בעסק ובכלל.

שולחת מסר פשוט אחד: תנסו לכתוב, תלמדו לאט לאט, מקסימום זה יצליח.

 

 

 

 

 

ומה עוד?

כאן תוכלי לקרוא על מה שכדאי לעשות לפני שאת מפרסמת

וכאן על כמה שיעורים שאני בעצמי למדתי על כתיבה בשנה הקודמת

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Loading...

Powered by WishList Member - Membership Software

%d בלוגרים אהבו את זה: