כשאת כותבת, מה יותר חשוב - הדרך או התוצאה?

בפודקסט המעולה של ספריית בית אריאלה, "מחסום כתיבה", מספר אתגר קרת על רגע אחד שבו ספר שכתב במשך כמה שנים טובות נמחק ברגע אחד.

הוא מספר שהסביבה שלו הייתה בהלם.

כולם שאלו אותו מה הוא יעשה עכשיו.

איך ישחזר יצירה שעבד עליה כל כך הרבה זמן? 

הוא הכיר בתרומה של תהליך הכתיבה ליומיום שלו וזיהה את ההנאה שקיבל מהישיבה הזו מול המחשב, עם היצירה המתהווה, מפיתוח הדמויות, מהתרחישים שהגיעו אינטואיטיבית, אבל לא הרגיש חרטה או באסה. כנראה שהיצירה הזו לא הייתה אמורה לצאת אל העולם, אמר לעצמו והמשיך לדבר הבא. 

כששמעתי את הסיפור הזה עמדתי בפקק ביציאה מהשכונה שלי בדרך לסטודיו שלי בפרדס חנה. הלו"ז לאותו יום היה לעבור על פרקי הספר שלי, "הבית במטע התפוחים", שהיה אמור לצאת לאור בסוף 2023 ועצרתי את העבודה עליו - בגלל אוקטובר ועוד קודם, בגלל החיים עצמם. 

בשבועות האחרונים, אני עובדת עם העורכת שלי על העריכה הלשונית כדי להוציא אותו לאור בחודשים הקרובים. שנתיים אחרי שנעצר התהליך שלנו.

הקשבתי לסיפור של אתגר וחייכתי לעצמי. במשך הרבה מאד זמן הייתה בי אשמה על כך שאני לא מסיימת את הספר והמילים של אתגר העניקו לי נשימה.

הנחתי יד על הלב ונתתי לכל מה שהיה דחוס שם בפנים להשתחרר

(הנסיעות באוטו הן לגמרי ההזדמנות שלי להתפרק ככה). 

במשך הרבה מאד זמן, הרגשתי שאני לא Walk my talk כי לא הוצאתי את הספר הזה, שלצד המלחמה וכל מה שעצר את העבודה פרקטית, הרגשתי פחות מחוברת אליו. 

בקריאות האחרונות שלי את הטקסט, אני מגלה אותו מחדש. הוא הספר של נועה שכתבה אותו ברמת הגולן, בסיטואציה שונה לחלוטין בחיים, בלי לדעת מה צפוי לה בהמשך. 

הזכרתי לעצמי את מה שאני מזכירה לכל אחת שאני מלווה בתהליכי הכתיבה ובאימון, תזכרי את הדרך. 

כשאני מלווה תהליכי כתיבה וגם בכל תהליך שאני עוברת עם עצמי,

אני רואה את הדרך כתהליך התפתחותי,

שדורש סבלנות (אבל לפעמים קורה מאד מהר, רק משום שאנחנו מגיעות אליו עם פתיחות וסקרנות).

הדרך היא המקום שבו אנחנו מתחזקות,

לומדות שהביטוי שלנו, דרך המילים, משמעותי מאד,

שיש בו למידה והבנה של הנפש העדינה שאנחנו. 

הדרך הזו מביאה אותנו לתובנות משמעותיות, לא רק בהקשר לכתיבת ספר או כל פרויקט יצירתי אחר (אני מלווה גם כתיבה של בלוגים, אתרים, תכנים לרשתות, קורסים וסדנאות או מתודות מקצועיות). 

היא מאפשרת לנו להיות מופתעות מהעולם העשיר שקיים בתוכנו, לנטרל את הסחות הדעת מבחוץ ולפרק נוסחאות שלא מתאימות לנו ועד כה היה נדמה לנו שכן. 

אנחנו לומדות, בתוך תהליך של כתיבת ספר או כל דבר אחר, לשאול שאלות שאנחנו בדרך כלל לא עוצרות לשאול. זו דרך שיש בה הקשבה וחיבור לאינטואיציה. היא מתקיימת עבור כל אחת מאיתנו בקצב אחר. לכל יצירה ולכל יוצרת יש מסלול אינדיבידואלי. גם לבעלת עסק שמנסה לצאת לאור, לאט לאט. 

גם לתוצאה יש תפקיד. 

להחזיק ספר ביד שלא האמנת שתסיימי את כתיבתו,

להרגיש שאת כותבת את עצמך והעשייה שלך מתפתחת,

לאחוז במתודה המקצועית שלך - בשיטה שפיתחת - כתובה ומנוסחת כמו מדריך למשתמש עם כל הנימוקים שהבאת מתוכך ומתוך הידע שלך.

אפילו הפוסט הזה שפרסמת או הניוזלטר ששלחת,

אבל את עומדת מאחוריו ולא מרגישה לרגע כיווץ. 

אלו תוצאות איכותיות מבחינתי כי הן משקפות ומתכתבות עם הדרך שעשית.

כמה דברים שאני ממליצה לשים אליהם לב בתוך הדרך שלך (אם את כרגע בתהליך של כתיבה של יצירה/תוצר כלשהו).

1. תני לשלב הראשון להיות אינטואיטיבי - אנחנו רגילות לראשי פרקים, רשימות וטבלאות אקסל, אבל רגע לפני שניצור מבנה לספר או ראשי פרקים לקורס/לסדנה/למתודה המקצועית, הייתי פשוט לוקחת דף ושואלת את השאלות הבאות:

   
   

   על מה אני רוצה שהיצירה הזו תדבר? מה המהות שלה? מה היא מספרת? איך היא מעניקה ערך? (גם סיפור מרגש ואנושי שנכתב באותנטיות הוא ערך).

   
   

   תני לעצמך כמה ימים עם השאלות האלו, לפני שאת מתחילה ליצור את הסכמה. 

   
   
   
   

2. תהיי קשובה למה שטבעי עבורך - יש מי שחייבת ליצור מבנה או תרשים לפני שהיא צוללת פנימה ויש מי שצריכה להיות כמה שיותר משוחררת.

   
   
   
   

   הקשיבי לעצמך ובידקי איך את מתכננת את היצירה הזו כך שהדרך תהיה משוחררת או אסופה, בהתאם להכרות שלך עם עצמך.

   
   
   
   

   היי גמישה, את יכולה להתחיל מפוזר ולהגיע למסקנה שאת זקוקה למבנה או להפך, ליצור מבנה ולגלוש ממנו כי הפלואו שלך מבקש להשתחרר.

   
   
   
   

3. תפגשי את היצירה כל יום קצת - האתגר הכי גדול שאני פוגשת כשאני מלווה תהליכי כתיבה (וברבים מהמקרים אני שם בדיוק בגלל זה), הוא ליצור את המסגרת.

   
   
   
   

   בתוך ימים עמוסים במשימות ועיסוקים, אני משחררת את ההתחייבויות הבלתי אפשריות לשעת כתיבה ביום.

   
   

   ההמלצה שלי היא לכוון ליום כתיבה של כמה שעות אחת לשבוע ובין לבין לפגוש את היצירה בכל יום קצת. אפילו לחמש דקות של שרבוט. פתחי את הקובץ, קראי את מה שכבר עשית, כתבי פסקה או כמה הנחיות או שאלות פתוחות. זו התקדמות. 

   
   
   
   
   
   

4. תני לעצמך לשהות עם שאלות פתוחות - כשעולה בנו ספק, פקפוק או פשוט דילמה בתוך הכתיבה, אנחנו עלולות להרגיש חסומות.

   
   

   יצירה היא חקירה ויצוצו בה שאלות. היא לא תזרום כל הזמן על מי מנוחות, בייחוד כשאת כותבת ספר או מפתחת מוצר כלשהו שמבוסס על תובנות וידע שלך.

   
   

   כתבי את השאלות שעולות ותני לעצמך לחשוב עליהן ולתעד את תהליך החשיבה. החקירה הזו היא התרופה הכי טובה שאני מכירה לשחרור מהתקיעות. בפועל, קחי כמה ימים לכתוב כתיבה אינטואיטיבית סביב השאלה או הדילמה שעלתה. הנה תרגיל כתיבה בהנחייתי שאני חושבת שיעזור. 

המציאות הנוכחית היא כזו שמטלטלת את כל מה שאנחנו מכירות, ככה אני מרגישה. בכל יום אני פוגשת בתוכי כאב וכעס, רגעי עשייה מפרים ורגעים של קיפאון.

אם את מרגישה ככה, חשוב לי שתזכרי שזה חלק מהדרך, שהסוד הוא להקשיב לדברים שמגיעים, לתת להם להיות, לפרוק אותם באמצעות כתיבה ולחזור בעדינות לתנועה היצירתית שלך, להשתמש בה כבועה בתוך המציאות. 

ואם את זקוקה להכוונה מקצועית, בריינסטורמינג או ליווי יד ביד בדרך - ולתוצאה הרצויה, דברי איתי. 

נועה.